סיווג זכוכית פוטו-וולטאית. מצעי זכוכית פוטו-וולטאיים המשמשים לתאים סולאריים כוללים בדרך כלל זכוכית דקה במיוחד, זכוכית מצופה פני השטח וזכוכית בעלת תכולת ברזל נמוכה (אולטרה שקופה). על פי אופי השימוש ושיטות הייצור השונות, ניתן לחלק את הזכוכית הפוטו-וולטאית לשלושה סוגי מוצרים, כלומר לוחית הכיסוי של תאים סולאריים שטוחים, שהיא בדרך כלל זכוכית מגולגלת; פני השטח של זכוכית שטוחה מצופים בחומרים מוליכים למחצה בעובי של כמה מיקרונים בלבד. מצעים מוליכים לסוללות סרט דק; זכוכית לעדשות או מראות המשמשות במערכות פוטו-וולטאיות תרמיות. המאפיינים והתפקודים של שלושת המוצרים הללו שונים לחלוטין, וגם הערך המוסף שלהם שונה מאוד.
הזכוכית הפוטו-וולטאית הסולארית הנפוצה ביותר כיום היא זכוכית בעלת שידור גבוה, שהיא זכוכית עם תכולת ברזל נמוכה, הידועה בדרך כלל כזכוכית אולטרה שקופה. ברזל הוא טומאה בזכוכית רגילה (למעט זכוכית סופגת חום). נוכחותם של זיהומי ברזל לא רק תצבע את הזכוכית, אלא גם תגביר את קצב ספיגת החום של הזכוכית ותפחית את העברת האור של הזכוכית.
ברזל בזכוכית מוכנס על ידי חומרי הגלם עצמם, חומרים עקשנים או ציוד לייצור מתכת, ולא ניתן להימנע ממנו לחלוטין. אפשר רק להפחית את תכולת הברזל בזכוכית ככל האפשר באמצעות בקרת ייצור. נכון לעכשיו, תכולת הברזל בזכוכית של תאים סולאריים היא בין {{0}}.008 אחוז ל-0.02 אחוז, בעוד שתכולת הברזל של זכוכית צפה רגילה היא מעל 0.7 אחוז. זיהומים בתכולת ברזל נמוכה יכולים להביא להעברת אור סולארית גבוהה. ככל שזכוכית בעובי 3.2 מ"מ ובעובי 4 מ"מ נמצאים בשימוש הרב ביותר בסין, העברת האור הנראה של אור השמש מגיעה בדרך כלל ל-90% ~92%.
כאחד המרכיבים החשובים ביותר של מכשירי אנרגיה סולארית, זכוכית פוטו-וולטאית סולארית דורשת שצלחת הזכוכית תהיה שקופה ביותר. לכן, הדרישות לתכולת הברזל בחומרי גלם סיליקון המשמשים לייצור זכוכית סולארית הן מחמירות מאוד, ותכולת Fe2O3 היא בדרך כלל 140-150ppm.
